נתיבים תיירות ונופש בע"מ נ' שינפלד

החלטה

בפני בקשה לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש, למקרה שבו תדחה התביעה, וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984.

לטענת המבקש, בבקשתו, מאחר והמשיבה ( התובעת) הינה חברה בע"מ יש להורות על חיובה בערובה להבטחת הוצאות המבקש זאת ועוד לטענת המבקש סיכויי התביעה להתברר כמוצדקת קלושים הן המטעם שהמשיבה לא הביאה ולו בדל ראיה כאילו למבקש חוב כלפי המשיבה אלא כל שהוצג הינו מסמך המטיל על המבקש חיוב מותנה בלבד (חיוב שלטענת המבקש כלל לא השתכלל ובוודאי שלא הוכח) והן מהטעם שהמשיבה לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים בפועל אשר בשקידה סבירה לא יכולה היתה למנוע נזקים אלו.

המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים: ראשית טוענת המשיבה כי די בציון סכום התביעה בענייננו כדי להניח את דעתו של בית המשפט כי אין חשש באשר ליכולתה לעמוד בצו ההוצאות אם יהיה כזה וזאת בין היתר לאור תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. שנית, מפנה המשיבה לכתב הגנתו של המבקש עצמו שבו מציין המבקש בעצמו כי בין הצדדים התקיימו עסקאות רבות בסכומים גבוהים אשר מהם ניתן ללמוד כי לא יקשה על המשיבה בהיותה חברה שמבצעת עסקאות בסדר גודל כזה, לעמוד בצו הוצאות אם יפסק כנגדה. שלישית, מצרפת המשיבה פלט מהבנק בו מתנהל חשבונה וכן אישור מרואה חשבון כי סבור הוא שהמשיבה לא תתקשה לעמוד בהתחיבויות בסך של 10,000 ₪.

אשר לסיכויי התביעה, סבורה המשיבה כי מדובר בסיכויי תביעה טובים שכן עסקינן בעיסקה פשוטה שבא המבקש הזמין כרטיסים אצל המשיבה, ביטל חלק מהכרטיסים ועל כך אין מחלוקת ולפיכך מחובתו לשאת בדמי הביטול והרווח הצפוי בעסקה למשיבה וזאת לאור התחיבות מפורשת לרכישת כל המקומות שהוזמנו. לטענת המשיבה כל טענות המבקש בעניין ובכלל זה טענותיו בדבר חיוב מותנה כביכול, הינן טענות סרק שאין בהן דבר.

בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה לא רק שלא צירפה כל ראיות שהן לעניין מצבה הכלכלי התומכות בטענותיה שאין מקום לחייבה בערובה להבטחת הוצאות המבקש, אלא מהמסמכים שכן צורפו על ידי המשיבה עצמה ניתן ללמוד לטענת המבקש כי המשיבה מצויה ביתרת חובה העולה על 100,000 ₪. בנוסף לכך כלל לא ברור על בסיס מה נכתב המכתב אותו צירפה המשיבה לתגובתה, המתיימר להיות אישור של יועץ המס של המשיבה שכן המכתב אינו נתמך בתצהיר או באסמכתא כלשהי התומכת באמור בו.

5. תקנה 519 לתקסד"א קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

לא אחת עסקה הפסיקה בסוגיית חיוב תובע בערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע, היקף שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לדון בבקשה מעין זו והשיקולים המנחים.

מחד, עומדת זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה זה מכבר כזכות יסוד חוקתית. מנגד, קיים האינטרס למנוע תביעות סרק, ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של נתבע, וודאי כאשר ניראה כי סיכויי תובענה קלושים.

הפסיקה קבעה לא אחת כי אין מקום להכביד יתר על המידה עם מגישי תובענה ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. בנוסף לכך נקבע הכלל כי בערכאה ראשונה אין מקום להורות על הפקדת עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד (ראה בענין זה: א' גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית בעמ' 750 וכן רע"א 2442/98, מיוחס עו"ד נ' רוזן פורסם במאגרים המשפטיים.

סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט – 1999 חזקה, לפיה כאשר עסקינן בחברה זרה או בחברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, יש מקום לחייב בהפקדת ערובה. חזקה זו ניתנת לסתירה, ככל ותוכיח החברה את הפרטים המנויים בסעיף, ובין היתר איתנותה הכלכלית.

אין המדובר ברשימה סגורה ובכלל טכני, אשר כל אימת שמתקיימים בתובעת הנתונים המפורטים לעיל, יוסק מיידית כי יש לחייבה בהפקדת ערובה. זאת, כאמור, נוכח העובדה כי מנגד, ניצבת זכות הגישה לערכאות אשר הוכרה כאמור כזכות חוקתית. מעמד זה של זכות הגישה לערכאות אף הביא לקביעה כי בית המשפט לא יצווה על תובע להפקיד ערובה, אלא בנסיבות חריגות (ראה: בר"ע (י-ם) 308/08, מדינת ישראל נ' עמאד אסעד עבדאללה סבאח ואח', (טרם פורסם), רע"א 28/08, שופרסל בע"מ נ' ניב ואח', פורסם במאמגרים המשפטיים, רע"א 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל ומשטרת ההגירה (פורסם במאגרים המשפטיים).

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה בתשובה ובמסמכים שצורפו אליהם, סבורני כי דין הבקשה במקרה דנן, להדחות.

ככל שהדברים נוגעים לסיכויי התביעה, הרי שבשלב ראשוני זה בהסתמך על המסכת העובדתית שהוצגה בפני, סבורני כי לא ניתן לקבוע כבר עתה בצורה נחרצת כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים קלושים בלבד.

אשר למצבה הכלכלי של המשיבה - המבקש משתית את בקשתו הראשונית על העובדה היחידה כי המשיבה הינה חברה בע"מ ומשום כך מבקש המבקש להסיק כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו כזה אשר לא יאפשר תשלום הוצאותיה במקרה שתידחה התביעה ומשום כך יש לחייב אותה כבר עתה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש.

בהמשך ובמענה לתגובת המשיבה מוסיף המבקש וטוען כי לא רק שהמשיבה לא צירפה כל ראיה שהיא לעניין מצבה הכלכלי התומכת בטענותיה כי אם צורפה על ידה אסמכתא המוכיחה כי המשיבה נמצאת ביתרת חובה של 100,000 ש"ח.

סבורני כי נסיונו של המבקש להציג אך חלק מאמור באסמכתאות שצירפה המשיבה, חוטא לאמת בלשון המעטה.